מאת שחר בנטל
במסורת היוגה אומרים שיש רק דבר אחד אותו חשוב לדעת. אם אנחנו יודעים אותו אנחנו יודעים הכל על הכל. רבי נחמן מברסלב אמר "אני מוצא את החשיבות הרבה שבמידת השכחה ובמידת הזיכרון". בשכחה אנחנו שוכחים את האני הכוזב ובזיכרון אנחנו זוכרים את הנשמה הנצחית".
היוגים אומרים שהאדם הוא כמו ילד קטן, הילד הקטן מקבל צעצועים מאמו ומשחק בגינה, כל עוד הילד עסוק במשחק אמו צופה בו ממרחק. ברגע שלילד נמאס מהמשחקים והוא נזכר באמו ומתחיל לבכות מיד האימא עוזבת את כל עיסוקיה ורצה אל ילדה הקטן. נכון הדבר גם לגבי העצמי, אם הדבר היחיד שלו אנו כמהים הוא גילוי פנימי כמו הכמיהה לאוויר מתחת למים, העצמי יפתח את דלתותיו בפנינו. ובעניין דבקות במטרה מספרים על אחד מהתנאים שאמר לתלמידו: "אני מעמיד אותך לשמור על דלת הכניסה לבית המדרשואתה הכנס פנימה רק את זה שתוכו כברו". איך ידע התלמיד מי תוכו כברו? התלמיד לא נתן לאף אחד להיכנס ורק זה שבאמת רצה ללמוד ,טיפס מעל שער הכניסה וקפץ פנימה לבית המדרש הוכיח שתוכו כברו.
